לקויות ראייה

לבקנות משפיעה על אנשים שונים בדרגות שונות.

אפילו 2 אנשים עם אותה צורה של לבקנות יושפעו באופן שונה.

מאפייני הפגיעה בראיה כוללים: חוסר פיגמנט בקשתית וברשתית, פוטופוביה (סינוור משמעותי באור חזק), ניסטגמוס (ריצוד),  התפתחות הטיית ראש משנית לניסטגמוס, פזילה, ירידה בחדות הראיה, צורך במשקפיים מגיל צעיר (בעיות תשבורת משמעותיות, בעיקר אסטיגמציה), חוסר התפתחות מרכז הראיה והצלבה לא נכונה של עצב הראיה למרכז הראיה במוח.

להלן כמה הסברים למאפיינים השונים

סנוור

אנשים עם לבקנות מסתנוורים בקלות בעקבות חוסר הפיגמנט בקדמת העין (הקשתית). למעשה אין את הפיגמנט שמסנן את האור ולכן נוצר הסינוור. ניתן לפתור בעיה זו די בקלות באמצעות משקפי שמש כשהילד מסתנוור. ניתן לזהות כאשר הילד מסתנוור די בקלות – התגובה היא כמו של כל אדם שמסתנוור. לרוב צמצום עד סגירת עיניים. אם אין צמצום – סביר להניח שגם אין סנוור (גם אם המקום מואר).

חדות ראייה

בחדות ראייה הכוונה היא היכולת לראות פרטים קטנים. ניתן לתאר זאת על ידי השוואה בין לראות טלוויזיה על מסך ישן של לפני 20 שנים (חדות ראייה ירודה), או לראות במסך FULL HD חדיש (חדות ראייה גבוהה). בפועל זה כמו שתראו לוחית רישוי של רכב (צהוב בולט) אבל לא תצליחו להבחין אילו מספרים רשומים שם (הפרטים היותר קטנים). כמובן שחדות הראייה משתנה אצל כל אחד. משקפיים לא יכולים לעזור לבעיה זו, ולמעשה הבעיה קיימת גם כאשר מרכיבים משקפיים (הבעיה נוצרת בעקבות חוסר בפיגמנט בחלק האחורי של העין, שתפקידו שם הוא לא לתת צבע ולא להגן מהשמש אלא לשמש כ"קולטן" שמעביר את הפרטים הקטנים מהתמונה שהעין רואה אל המוח.

ניסטגמוס (ריצוד עיניים)

ניסטגמוס הוא מצב של ריצוד בלתי רצוני של העיניים. לרוב הריצוד יהיה עדין ומאוזן (מימין לשמאל). הריצוד עשוי להשתנות במצבים מסוימים (להתחזק במצב של עייפות, או במצב של נסיון להתמקד בעצם מסוים). לא ידוע כיום בוודאות מה גורם לתופעה אם כי מדובר בתופעה נפוצה אצל אנשים עם לבקנות, אך קיימת גם אצל אנשים ללא לבקנות. כיום קיימים ניתוחים להקלה על התופעה אם כי הם לא יכולים להעלים אותה לחלוטין (קיימות המלצות שונות מרופאים שונים האם בכלל זה נכון לבצע ניתוחים אלו).

פזילה (סטרבימוס)

חשוב להדגיש שלא כל האנשים עם לבקנות סובלים מבעיה זו. בעקבות בעיות הראייה נוצר מצב שבו עין אחת עדיפה על אחרת, ולכן המוח לפעמים נותן לה עדיפות ו"מפסיק" להשקיע בעין החלשה, מה שיוצר פזילה. חשוב לתפוס את זה בשלב מוקדם ככל שניתן – כך ניתן לצמצם את הבעיה בדרכים שונות (או לכסות את העין החזקה לתקופה מסוימת, מה שמכריח את המוח להשקיע בעין החלשה ולהשתמש בה וכך היא מדביקה את הפער, או במקרים מסוימים ניתוח).

משקפיים

אנשים רבים עם לבקנות זקוקים למשקפי ראייה כדי לשפר את ראייתם, אם כי לא כולם. תפקידם של משקפיים הם למעשה לשמש כ"עדשה" לעין שבה יש כיוון מחדש של קרני האור שנכנסים לעין. בעין בריאה קרני האור פוגעים בעדשה הטבעית ומתכווצים לכדי נקודה אחת שנמצאת בחלק האחורי של העין (באזור שנקרא רשתית העין). במקרה שהעדשה לא ממקדת את קרני האור לנוקדה זו – יש להרכיב משקפיים.

מספר (פלוס, מינוס)  

ככל שהמספר גדול יותר כך ההשפעה על המיקוד של קרני האור הוא גדול יותר. זאת אומרת שהתיקון שנעשה הוא גדול יותר. במצב שבו קיים קוצר ראייה (ראייה טובה לקרוב אך לא טובה לרחוק) יהיה צורך במשקפיים עם מספר מינוס. כאשר קיים מצב של רוחק ראייה (ראייה לא טובה לקרוב אך סבירה לרחוק). במצב כזה נשתמש במשקפיים עם מספר פלוס.

צילינדר

כאשר יש עיוות גדול יותר של העדשה הטבעית, וקרני האור הנקלטות בעין עלולות להתפזר, משתמשים בצילינדר כדי לתקן את העיוות.

טיפול בלבקנים

הטיפול מבוסס בעיקר על שיקום הראיה, ומתחיל באבחנה מוקדמת קרוב ככל הניתן ללידה. השיקום כולל: מתן משקפיים לפי הצורך בגיל צעיר, משקפי שמש, עדשות מגע רגילות/צבעוניות המפחיתות את הניסטגמוס/הסינוור ,טיפול ניתוחי אפשרי להפחתת הריצוד ולתיקון הפזילה/הטיית ראש. התחלת הטיפול בגיל צעיר מאפשרת שיקום וראיה מיטביים. מגיל 4-5 שנים ניתן להתאים עזרי ראיה להגדלת התמונה הכוללים מגדלות לקרוב,IPAD , משקפיים טלסקופיות למרחק, תוכנות הגדלה למחשב ועזרים נוספים. בשנים האחרונות נערכים מספר מחקרים בנושא תרופות הגורמות לייצור הפיגמנט מלנין החסר בכל סוגי הלבקנות. עד כה אין ממצאים חד-משמעיים ואין המלצות למתן טיפול בלבקנים בתרופות אלו.